אורתודנט: מי זה, מתי פונים אליו ומה ההבדל מרופא שיניים

אורתודנט: מי זה ומה הוא עושה?

אורתודנט הוא רופא שיניים שעבר התמחות נוספת ביישור שיניים ולסתות, ועוסק במיקום השיניים בפה וביחס בין הלסת העליונה ללסת התחתונה.

מה זה אורתודנט בפועל, ולמה בכלל יש תואר נפרד לזה? התחום נקרא אורתודונטיה, ובעברית רשמית הוא מוגדר כתחום המומחיות של יישור שיניים ולסתות. הדרך אליו עוברת בהתמחות בת 4-3 שנים אחרי לימודי רפואת שיניים, והיא מסתיימת בתעודת מומחה ובמספר רישיון שאפשר לאמת במרשם משרד הבריאות.

ההבדל בין רופא שיניים לאורתודנט אינו הבדל של כישרון, אלא של מסלול הכשרה. שניהם התחילו באותו מקום, בלימודי רפואת שיניים. אחד מהם המשיך לתוכנית התמחות ארוכה שעוסקת רק בהזזת שיניים, בכוחות שפועלים על השורש ועל העצם, ובשאלה מה קורה ללסת לאורך 15 שנים שבהן היא גדלה. בסיום ההתמחות ולאחר בחינות המומחיות הוא מקבל תעודת מומחה ומספר רישיון, ולפי האגודה האורתודנטית בישראל רק מי שעבר את המסלול הזה נושא את התואר.

בפועל, העבודה של האורתודנט מתחילה הרבה לפני שמדביקים משהו לשן. היא מתחילה באבחון. הוא מודד את הסגר, בודק היכן השיניים נוגעות זו בזו וכמה מקום יש בקשת, מסתכל על צילום פנורמי ולעיתים גם על צילום צפלומטרי שמראה את היחס בין הלסתות בפרופיל, ורק אז מחליט אם בכלל יש בעיה שדורשת טיפול. חלק לא קטן מהפניות מסתיימות בתשובה שאין מה לעשות כרגע, ושכדאי לחזור לבדיקה בעוד 12 חודשים.

מה שמייחד את התחום הוא שהוא עובד עם הזמן ולא נגדו. שן זזה בעצם כשמפעילים עליה כוח קבוע וקל לאורך 24-12 חודשים. כוח חזק מדי אינו מזרז את התהליך, הוא פוגע בשורש. זו הסיבה שטיפול יישור נמדד ב-24-12 חודשים ולא במספר הפגישות, וזו גם הסיבה שהאורתודנט מתכנן את כל המסלול מראש, עוד לפני הפגישה הראשונה שבה נוגעים בשיניים.

מה ההבדל בין אורתודנט לרופא שיניים כללי

השאלה הזו עולה כמעט בכל פנייה, ובדרך כלל בניסוח מדויק אחד, רופא השיניים שלי אמר שהוא יכול לעשות לי יישור, זה בסדר? התשובה אינה כן או לא, אלא תלוי במה שצריך לעשות.

מבחינה חוקית, רופא שיניים בעל רישיון תקף רשאי לבצע טיפולי יישור. מה שאסור לו הוא להציג את עצמו כמומחה בלי תעודת מומחה. כלומר המשפט אני עושה יישור שיניים והמשפט אני מומחה ליישור שיניים אינם אותו דבר, וההבדל ביניהם ניתן לבדיקה תוך דקה.

הכלל המעשי פשוט. מקרה קל של צפיפות קלה בשיניים הקדמיות, בלי בעיית סגר, הוא מקרה שרופא שיניים מנוסה בקשתיות מטפל בו היטב. אורתודנט מנוסה מזהה את התבנית מוקדם יותר, וזה מה שמקצר את הדרך לאבחון נכון. ברגע שנכנסים לתמונה סגר עמוק, נשך פתוח, שן שלא בקעה, פער בין הלסתות או ילד בגיל צמיחה, האבחון עצמו הוא החלק הקשה, וזה בדיוק מה שאורתודנט עושה כל היום. כשלא בטוחים, פגישת אבחון אצל מומחה שווה את עצמה גם אם הטיפול בסוף ייעשה במקום אחר.

כמה שנים לומדים אורתודונטיה

המסלול מתחיל בלימודי רפואת שיניים, שנמשכים בישראל 6 שנים ומסתיימים בתואר וברישיון לעסוק ברפואת שיניים. בשלב הזה הבוגר הוא רופא שיניים לכל דבר, ועדיין לא אורתודנט.

אחרי הרישיון מגיעה ההתמחות. לפי הפרסומים המקצועיים בתחום, תוכנית ההתמחות באורתודונטיה נמשכת 4-3 שנים נוספות, והיא מוקדשת כולה לאורתודנטיה, לביומכניקה של הזזת שיניים, לצמיחת הלסתות ולעבודה קלינית תחת פיקוח. ההתמחות מתקיימת במסגרות מוכרות, ובסופה נדרש המתמחה לעבור בחינות מומחיות כדי לקבל את התואר.

כלומר המסלול כולו נמשך 10-9 שנים. הנקודה שחשוב להבין ממנה אינה מספר השנים אלא מה קורה בסוף. תעודת המומחה אינה מונפקת על ידי בית הספר לרפואת שיניים ולא על ידי אגודה מקצועית, אלא על ידי משרד הבריאות, והיא נרשמת עם מספר רישיון במרשם הממלכתי. זה מה שהופך את התואר לניתן לאימות, ולא לעניין של אמון בלבד.

יש עוד הבדל שראוי לציין. לימוד קצר של כמה ימים או קורס של מותג קשתיות מסוים אינם התמחות, והם אינם מקנים את התואר. רופא שיניים שסיים קורס כזה למד לעבוד עם מערכת מסוימת, וזה דבר לגיטימי ושימושי, אבל הוא אינו הופך אותו לאורתודנט. ההבחנה הזו היא בדיוק מה שהסעיף הבא מאפשר לכם לבדוק בעצמכם.

איך מוודאים שהאורתודנט באמת מומחה

זו השאלה שכדאי לשאול לפני הפגישה ולא אחריה, והיא נבדקת בלי לשאול אף אחד ובלי להסתמך על מה שכתוב באתר. משרד הבריאות מנהל מרשם פומבי של בעלי רישיון במקצועות הרפואה, ובו מופיעים שם בעל הרישיון, מספר הרישיון, תחום ההתמחות אם קיים, וסטטוס הרישיון.

אם המרפאה מציגה תעודה על הקיר, שווה להסתכל מה בדיוק כתוב עליה. תעודת מומחה מציינת במפורש את תחום ההתמחות ואת הגורם שהנפיק אותה. תעודת השתתפות בקורס, לעומת זאת, נושאת שם של מותג או של מכון ואינה מזכירה מומחיות. שתי התעודות נראות דומה במסגרת על הקיר, והן אומרות דברים שונים לגמרי.

אורתודנט או אורטודנט, איך אומרים נכון

שתי הצורות מתייחסות לאותו מקצוע, וההבדל ביניהן הוא תעתיק ולא משמעות. המקור הוא המילה היוונית orthos, שפירושה ישר, בתוספת odous, שן. באנגלית המקצוע נקרא orthodontist והתחום orthodontics.

בעברית התגלגלו מהמקור הזה כמה כתיבים שמשמשים זה לצד זה, אורתודנט, אורתודונט ואורטודנט, ובשם התחום גם אורתודנטיה לצד אורתודונטיה. הצורה השכיחה ביותר בחיפושים בישראל היא אורתודנט, והצורה המקצועית של שם התחום היא אורתודונטיה. כל אחת מהן תוביל אתכם לאותם רופאים.

מה שכן חשוב הוא לא לבלבל בין המילה לבין תארים שנשמעים דומה. פריודונט הוא מומחה למחלות חניכיים, אנדודונט מטפל בשורש השן, ורופא שיניים לילדים הוא מומחה לטיפול בילדים ולא ליישור. הצירוף שמדויק תמיד, ושעליו כדאי לחפש כשרוצים לוודא, הוא מומחה ליישור שיניים.

סרטון: איך נראה אבחון אצל אורתודנט

אחרי שהמונחים ברורים, זה מה שקורה בפועל בחדר. קטע קצר שממחיש את החלק שקשה לתאר במילים, הרגע שבו האורתודנט מסביר את הממצא מול הצילום ומראה מה בדיוק זז ולאן.

הרגע הזה הוא לב האבחון, וגם מה שמבדיל פגישה אצל מומחה מבדיקה כללית. הוא נשען על מדידה של הסגר ועל צילום, ולא על התרשמות מהמראה בלבד. מכאן ממשיכים לשאלה המעשית, מתי בכלל נכון לקבוע פגישה כזו.

מתי פונים לאורתודנט

אין צורך לחכות לכאב. יישור שיניים כמעט אף פעם אינו כואב עד שהוא הופך לבעיה, וזו הסיבה שרוב האנשים מגיעים מאוחר. הסימנים שמצדיקים פגישת אבחון הם סימנים שרואים או מרגישים, לא כאלה שסובלים מהם.

• צפיפות שיניים. שיניים שנדחסות זו על זו, נכנסות אחת מאחורי השנייה או מסתובבות. מעבר למראה, אזור צפוף קשה יותר לניקוי ולכן נוטה יותר לאבנית ולדלקת חניכיים.
• סגר לא תקין. השיניים העליונות סוגרות עמוק מדי על התחתונות, או שהן אינן נוגעות בכלל כשסוגרים את הפה. סגר צולב, שבו שן תחתונה סוגרת מחוץ לעליונה, הוא סימן מובהק לפגישה.
• רווחים. מרווח בין השיניים הקדמיות שאינו נסגר מעצמו, או רווח שנוצר אחרי שאיבדתם שן.
• שן שלא בקעה. בעיקר ניב עליון שנשאר בפנים אחרי שהתורים שלו כבר יצאו. ככל שמאחרים לאבחן, האפשרויות מצטמצמות.
• לסת שנשמעת או כואבת. קליקים במפרק הלסת, נעילה או כאב בלעיסה. לא כל מקרה כזה אורתודונטי, אבל האורתודנט הוא מי שאמור לשלול או לאשר את הקשר לסגר.
• שינוי אחרי טיפול קודם. שיניים שיושרו בעבר וחזרו אחורה. זה קורה גם 10 שנים אחרי, וההתערבות מוקדם קלה בהרבה.
• לפני שיקום נרחב. כשמתכננים עבודה גדולה בפה, לעיתים כדאי להזיז שן למקום נכון קודם, כדי שהשיקום יישב טוב יותר.

יש גם סיבה אחת שאינה מופיעה ברשימה ובכל זאת לגיטימית לגמרי, פשוט לא אוהבים את המראה. אורתודנט מומחה יאמר לכם בכנות אם מה שמפריע לכם ניתן לתיקון, כמה זה יימשך, ואם המחיר שווה את זה במקרה שלכם. תשובה כזו שווה את פגישת האבחון גם אם היא שלילית.

אורתודנט לילדים: מאיזה גיל כדאי

ההמלצה המקובלת בעולם היא בדיקה אורתודונטית ראשונה לא יאוחר מגיל 7. האיגוד האמריקאי לאורתודונטיה מסביר שבגיל הזה יש בפה תערובת של שיניים חלב ושיניים קבועות, וזה בדיוק המצב שמאפשר לזהות בעיה בשלב שבו היא עדיין קטנה.

ההורים בדרך כלל מגיבים לזה באותה שאלה, הילד בן שבע, מוקדם מדי ללכת? בדרך כלל התשובה היא שהבדיקה מוקדמת אבל הטיפול לא בהכרח. האיגוד מדגיש שאין הכוונה להתחיל טיפול מלא בגיל 7. במרבית המקרים תוצאת הבדיקה היא מעקב, כלומר לחזור בעוד 12 חודשים ולראות מה קרה בינתיים.

מה כן מזהים בגיל הזה? סגר צולב שכדאי לתקן בזמן שהלסת עדיין גדלה, חוסר מקום מובהק לשיניים שעתידות לבקוע, הרגל מציצה שמשפיע על צורת הקשת, שן שאיבדה את מקומה מוקדם מדי, או ניב שנראה בצילום כמי שהולך לכיוון הלא נכון. בכל אלה, התערבות מקדימה שנמשכת לרוב 12-6 חודשים חוסכת טיפול ארוך בהמשך.

אורתודנט לילדים אינו מקצוע נפרד, זה אותו מומחה שמתאים את התזמון ואת השיטה לגיל של המטופל. אצל בני נוער התמונה שונה. שם רוב השיניים הקבועות כבר בפה, הצמיחה עדיין פעילה, וזה החלון שבו מתבצעים רוב טיפולי היישור. נושא ההיענות הופך למשמעותי, ולכן שווה לקרוא בנפרד על יישור שיניים לבני נוער ועל ההבדל בין שיטה נשלפת לשיטה קבועה בגיל הזה.

מה קורה בפגישת האבחון הראשונה

הפגישה הראשונה אצל אורתודנט נראית אחרת מביקור רגיל אצל רופא שיניים. כמעט לא נוגעים בשיניים, ורוב הזמן מוקדש למדידה ולהסבר. אורתודנט מנוסה מנצל אותה כדי למפות את התמונה המלאה לפני שהוא מציע שיטה כלשהי.

לא תמיד כל השלבים קורים באותה פגישה. במרפאות רבות הפגישה הראשונה היא בדיקה ושיחה, והצילומים והסריקה נעשים בפגישה שנייה אחרי שהוחלט להתקדם. מה שכן צריך לצאת מהפגישה הראשונה הוא אבחון ברור בשפה שאתם מבינים, כלומר מה הבעיה, האם היא מחייבת טיפול, ומה קורה אם לא עושים כלום.

שאלה שכדאי לשאול בסוף הפגישה, ושרוב האנשים שוכחים, היא מי מבצע בפועל את הטיפול השוטף. במרפאות מסוימות האורתודנט מאבחן ומתכנן, והפגישות השוטפות מתבצעות על ידי צוות. אין בזה פסול, ובלבד שאתם יודעים מראש.

בודק ההתאמה: מה שווה לברר לפני הפנייה

בחרו את הגיל ואת הסימן המרכזי, וקבלו את ההקשר המקצועי הרלוונטי. הכלי אינו אבחון ואינו מחליף בדיקה, הוא רק ממקד את מה ששווה לשאול בפגישה.

מה אורתודנט מציע: השיטות ומה מבדיל ביניהן

אחרי האבחון מגיעה ההחלטה על השיטה, והיא כמעט תמיד מוצגת כבחירה בין שתי משפחות, קבועה ונשלפת. ההבדל המעשי ביניהן אינו רק מראה, ואורתודנט מנוסה בוחר ביניהן לפי האבחון ולא לפי הבקשה שנשמעה בפגישה.

בתוך המשפחה הנשלפת יש הבדלים בין מותגים, בחומר, בתוכנת התכנון ובאביזרים הנלווים. את ההשוואה הרחבה בין השיטות ריכזנו במדריך ליישור שיניים שקוף, ואם אתם בודקים מותג מסוים, כתבנו בנפרד על מה כולל טיפול אינויזליין. להשוואה הישירה בין שתי המשפחות יש עמוד ייעודי על קשתיות שקופות מול גשר מתכת, ולמי שמעדיף פתרון שאינו נראה כלל יש גם יישור שיניים נסתר שמותקן בצד הפנימי של השיניים.

שתי שאלות מעשיות שכדאי להעלות כבר בפגישת האבחון הן כמה זמן זה ייקח וכמה זה יעלה. על משך הטיפול והשלבים שלו כתבנו בהרחבה בעמוד כמה זמן נמשך הטיפול, ועל מבנה המחיר ומה נוטה להישכח בהצעה כתבנו בכמה עולה יישור שיניים שקוף.

נקודה אחרונה שנוגעת לבחירה עצמה. השיטה חשובה פחות מהאבחון, ממי שמתכנן אותו ומהמעקב לאורך הדרך. מרפאות שמעסיקות אורתודנט מומחה בדרך כלל מציינות זאת בעמוד השירות שלהן, כך למשל מרפאת דיסקין בירושלים מפרטת את תחום ההתמחות לצד השיטות שהיא מציעה. זו בדיוק המידה של השקיפות שכדאי לחפש, כי היא מאפשרת לכם לאמת את מה שנאמר לכם עוד לפני שקבעתם.

אורתודנט בכללית ובמכבי: מה הקופות מממנות

מי שמחפש אורתודנט במכבי או אורתודנט בכללית מתכוון כמעט תמיד לשאלה אחת, כמה זה יעלה לי דרך הקופה. כדי לענות עליה צריך להפריד בין שני דברים שנוטים להתערבב, סל הבריאות הממלכתי מצד אחד, ותוכניות הביטוח המשלים של הקופות מצד שני.

סל הבריאות הממלכתי. לפי סל בריאות השן לילדים במשרד הבריאות, שירותי בריאות השן לילדים חלים מלידה ועד גיל 18 וניתנים במרפאות הקופות. הסל כולל בדיקות תקופתיות, צילומים, טיפולי מניעה כמו פלואוריד ואיטום חריצים, סתימות וטיפולי שורש. טיפולי יישור שיניים אינם כלולים בסל הזה. כלומר גם לילד בן 10, האורתודנטיה עצמה אינה שירות סל.

המשמעות המעשית היא שהבדיקה מול אורתודנט במכבי זהה לבדיקה מול אורתודנט בכללית, וההבדל היחיד הוא בתוכנית שבה אתם מבוטחים ולא בסל עצמו.

הביטוח המשלים. כאן נמצא ההבדל בפועל. תוכניות השב"ן של כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית מציעות הנחות על טיפולי יישור, לרוב במרפאות השיניים של הקופה או אצל ספקים בהסדר. שיעור ההנחה, גיל הזכאות, תקופת האכשרה והאופן שבו ההנחה מחושבת משתנים בין הקופות ובין התוכניות, והם מתעדכנים מעת לעת.

מכיוון שהתנאים משתנים, אנחנו לא נוקבים כאן במספרים. מה שכן שווה לעשות לפני שקובעים אצל אורתודנט במכבי, בכללית או במרפאה פרטית הוא לברר מול הקופה שלכם ארבעה דברים, האם ההנחה חלה גם מחוץ למרפאות הקופה, מה גיל הזכאות המדויק, האם נדרשת תקופת המתנה מרגע ההצטרפות לתוכנית, ועל איזה סכום ההנחה מחושבת. שתי ההצעות ייראו אחרת לגמרי אחרי שתדעו את זה.

האם צריך הפניה מרופא שיניים לאורתודנט

לא. אפשר לקבוע פגישת אבחון אצל אורתודנט ישירות, בלי הפניה ובלי אישור מוקדם. במסלול פרטי זה תמיד המצב, ובמרפאות הקופה נהוג לעבור דרך רופא השיניים של הקופה, אבל זה נוהל של הקופה ולא דרישה מקצועית.

עם זאת, יש שני מצבים שבהם שווה לדבר עם רופא השיניים שלכם קודם. הראשון הוא כשיש בפה משהו שדורש טיפול לפני היישור, למשל דלקת חניכיים פעילה או סתימה שממתינה. הזזת שיניים על רקע כזה אינה מהלך נכון, והאורתודנט ממילא יפנה אתכם לטפל בזה תחילה. השני הוא כשמדובר בהמשך של טיפול קיים, ואז המידע שכבר יש לרופא שלכם חוסך צילומים ומקצר את הדרך.

מה ששווה לקחת איתכם לפגישה, גם בלי הפניה רשמית, הוא צילומים שנעשו ב-12 חודשים האחרונים ורשימה קצרה של מה שמפריע לכם. שני אלה חוסכים זמן ומייצרים אבחון מדויק יותר כבר בפגישה הראשונה.

אחרי הטיפול: מה שומר על התוצאה

סוף הטיפול אינו סוף התהליך, וזה החלק שהכי הרבה אנשים מגלים מאוחר. שן שהוזזה יושבת בעצם חדשה שעדיין לא התייצבה סביבה, והנטייה הטבעית שלה בחודשים הראשונים היא לחזור למקום הישן.

לכן כל טיפול יישור מסתיים בשלב ייצוב. הוא נעשה באמצעות רטיינר, שמגיע בשתי צורות. רטיינר קבוע הוא חוט דק שמודבק בצד הפנימי של השיניים הקדמיות ונשאר שם, ורטיינר נשלף הוא מגן שקוף שלובשים בעיקר בלילה. אצל חלק מהמטופלים משתמשים בשניהם יחד, כל אחד בלסת אחרת.

הכלל שכדאי להפנים הוא שהייצוב אינו זמני. ב-12 החודשים הראשונים הוא אינטנסיבי יותר, ואחריהם הוא הופך להרגל לילי שנמשך 5 שנים ויותר. כדאי גם לקבוע בדיקת רטיינר כל 12 חודשים, כי הפסקה של 3 חודשים מספיקה כדי שהשיניים יזוזו במידה שמורגשת, ולפעמים כדי לחייב סבב תיקון קצר. זו הסיבה שחשוב לברר בהצעת המחיר עצמה מי אחראי על שלב הייצוב, מה כלול, וכמה עולה רטיינר חלופי אם אבד.

מעבר לרטיינר, שווה לשמור על שני הרגלים פשוטים, בדיקה תקופתית אצל רופא השיניים כרגיל, וניקוי יסודי באזורים שהיו צפופים קודם. אזור שהיה דחוס במשך שנים נוטה לצבור אבנית גם אחרי שהוא נפתח, פשוט מפני שהניקוי שם לא הפך אוטומטי.

שאלות נפוצות על אורתודנט

מאיה אורן

עורכת תוכן בכירה, ברייסז פור סמיילס

מאיה עורכת את המדריכים של ברייסז פור סמיילס מתוך המקורות הרשמיים של משרד הבריאות, של האיגודים המקצועיים ושל הספרות המקצועית, ומעדכנת אותם כשנתון משתנה. היא אינה רופאת שיניים, והמדריכים אינם תחליף לבדיקה אצל אורתודנט מוסמך. כל המדריכים של מאיה.

המידע בעמוד נערך על ידי צוות ברייסז פור סמיילס והוא מידע כללי לצורכי התמצאות ואינו ייעוץ רפואי. אבחון, התאמה לטיפול, משך הטיפול והמחיר נקבעים רק בבדיקה אצל אורתודנט מוסמך. תנאי הקופות והמידע הרגולטורי נכונים למועד העדכון ועשויים להשתנות.